שלושה שלבים להתמודדות עם המשימות המפחידות שמסתכלות עליך ועושות לך יסורי מצפון

 

אחד האתגרים הכי גדולים שמגיע עם קבלת החלטה הוא: איך לגרום לזה שזה יקרה עכשיו? הרבה פעמים יש לך תוכנית, אבל משהו שם מטריד, מציק, מפריע, וגורם לכך ששום דבר לא מתקדם…

 

מה לעשות כדי לעקוף את המכשול?

 

"כבר אירגנתי לעצמי רשימת משימות. אפילו עשיתי את זה באקסל.

אבל האמת? מפחיד אותי לפתוח את הקובץ הזה.

אז כבר כמה ימים חזרתי לכתוב על היד, על פתקאות, תזכורות בנייד. איפה לא.

אני לא פותחת את הרשימה הזאת. היא מפחידה".

 

ככה מספרת שיר. אשה מוכשרת וצעירה שמקימה ממש בימים אלה את העסק החדש שלה.

ושיר לא לבד. הרבה פעמים אנחנו יודעים מה צריך לעשות, ועדיין משהו עוצר אותנו בדרך.

קשה אפילו לחשוב על המשימה, כי ותחושה עמומה של חוסר בהירות וחשש מתלווה לעניין.

כל פעם שמנסים לגשת לזה יש מין חוסר מנוחה כזה, שמרגישים בבטן.

תחושה שזה הולך להיות מסובך, או קשה. אז עדיף פשוט לא להתעסק עם זה….

 

וללא ספק, אחת השאלות החמות בתחום קבלת ההחלטות היא:

ברגע שהחלטתי: איך באמת לגרום לזה לקרות?

("כי אם לא גרמתי לזה לקרות – כנראה שלא באמת החלטתי, נכון?").

ובכן.

הנה הצעה פשוטה ומעשית שיכולה לעזור לגשת למשימות שקשה לגשת אליהן.

 

 

שלב ראשון: לזהות את מיקום הבעיה.

בשלב הזה כדאי לשאול את עצמך: איפה הבעיה? כלומר: מתי היא מתעוררת? מתי בדיוק מתחילה התחושה הלא נוחה והמטרידה? באילו מצבים?

 

ובואו ניקח לדוגמא את הסיפור של שיר:

שיר החליטה שהיא רוצה לשפר את ניהול המשימות שלה, היו לה המון דברים שצריך היה לעשות, אבל הכל היה לא ברור – איפה כל דבר רשום, ומה בדיוק צריך לעשות.

אז היא החליטה לרכז את כל המשימות ברשימה אחת, וכל פעם שנוסף משהו – להוסיף אותו לרשימה.

עד כאן הכל עבד נהדר.

הבעיה התעוררה בכל הפעם שהיא רק התכוונה לפתוח את הרשימה ולראות מה צריך לעשות עכשיו.

הרשימה פשוט הפחידה אותה.

אז בשלב הראשון שיר זיהתה את מוקד הבעיה: הבעיה התעוררה בכל פעם שהיא פתחה את הרשימה. מיד התעוררה תחושה של חוסר נוחות ו"סכנה".

 

 

שלב שני: מה בדיוק יוצר את תחושת חוסר הנוחות?

בשלב הזה כדאי לשאול את עצמך: מתי בדיוק נוצרה התחושה הזו? מה קרה באותו רגע? מה יש שם שמטריד אותי?

הרבה פעמים קורים מיקרו-ארועים (ארועים קטנטנים), שמשאירים בנו טעם, תחושה (נעימה או לא נעימה), אבל הארוע הקטן עצמו – נשכח. ואז אנחנו מרגישים טוב/רע במשך שעות – אבל לא זוכרים מה גרם לכך.

 

השלב השני הוא שלב שדורש קצת תשומת לב "מחוץ לקופסא":

לפעמים זה משפט שולי שמישהו אמר בשיחת טלפון, שאחר כך משאיר אותנו מוטרדים במהלך היום.

לפעמים אלה כמה מילים שקראנו – אולי כותרת בעיתון – שעוררו בנו דאגה או חשש (אולי כי הן עוררו איזה פחד קיים, או קישרו אותנו לנושא שמטריד אותנו).

לפעמים זה משהו לא סגור בינינו לבין אדם קרוב, שנשארנו קצת כועסים לגביו.

 

ואז – התחושה הזו, שנוצרה בעקבות ארוע זעיר ולא משמעותי, צובעת את שאר היום, את שאר הפעולות שלנו – אבל הארוע עצמו נשכח. אז לא ברור מאיפה בדיוק היא החלה.

אם זה קורה כמה פעמים סביב משימה מסויימת – כל המשימה מקבלת צבע "מעורר חשש" ולא נעים.

 

ובסיפור של שיר – היא סיפרה:

"בכל פעם שאני פותחת את רשימת המשימות אני מרגישה חוסר מנוחה, ועד ששאלתם אותי – לא הבנתי למה.

עכשיו כשאני חושבת על זה, אני מבינה שחלק מהמשימות שכתבתי לי היו ברורות ופשוטות.

אבל חלק מהן לא היו ברורות לי.

אולי כתבתי אותן לפני כמה ימים ואז זה היה ברור, אבל עכשיו יש שם משהו מעורפל – שאני יודעת שהתכוונתי לעשות – אבל אין לי מושג מה זה.

וגם – חלק מהמשימות הן ממש גדולות, ואני לא יודעת איך להתחיל איתן.

אז כל פעם שאני פותחת את הרשימה יש לי הרגשה כאילו אני נכנסת לשדה מוקשים.

בחלק מהמקרים ברור לי מה צריך לעשות. אבל בחלק מהמקרים זה ממש לא ברור – וזה יוצר בי תחושה של לחץ וחשש. כאילו יש מקומות ברשימה שלא כדאי להתקרב אליהם".

 

ובאמת, הרבה פעמים בשלב השני מגלים שבעצם יש משהו לא ברור, מעורפל, ולא ידוע במשימה שלקחת על עצמך.

חוסר הבהירות הזה – כשלא יודעים בדיוק מה זה דורש – גורם קושי להתקדם, וגם יוצר שוב ושוב תחושה מטרידה ואי נוחות. כשמרגישים כך – משהו בתוכנו גורם לנו להרגיש שלא כדאי להתקדם (אותו חלק קדמוני שעצר אותנו לפני אלפי שנים מלהכנס למערה, כי אולי יש שם דוב).

ויש אנשים שמגלים שיש חלק במשימה שלקחו על עצמם שמעורר בהם חשש, או מפריע להם במיוחד. אבל זה רק. חלק. אחד.

 

וזה מביא אותנו ל –

 

שלב שלישי –

?להחליט להבהיר את העניין – באמת יש שם דוב?

 

זהו השלב שיכול לגרום להבדל מאד גדול:

ברגע שהבנת מה בדיוק לא ברור, מה יוצר תחושת חוסר מנוחה, עכשיו אפשר לטפל בנקודה הבעייתית  המסויימת כדי להגיע למצב של בהירות.

 

לדוגמא: בסיפור שלנו:

שיר החליטה לעבור על כל רשימת המשימות ו"לנקות" אותה.

היא בדקה לגבי כל משימה – האם היא ברורה, האם היא מבינה מה צריך לעשות?אם כן – המשימה נשארה כפי שהיא.

אך אם לא – שיר שינתה אותה. בחלק מהמקרים היא כתבה במקומה משימה ברורה, ובחלק מהמקרים היא מחקה אותה מהרשימה.

בשלב השני היא לקחה את המשימות שהיו גדולות ומורכבות, ועד כמה שיכלה – חילקה אותן למשימות קטנות וברורות.

היא השלימה עם זה שיש משימות רחבות אי אפשר לדעת את כל הפרטים לגביהן מראש, וכללה ברשימה רק את מה שהיה לה ברור.

בסוף התהליך הזה (שלקח עשרים דקות), שיר מצאה את עצמה עם רשימה נקיה וברורה, ובלי "מוקשים" מפחידים ולא ברורים.

 

כל מעשה גדול מורכב מהרבה משימות קטנות ו(ברוב המקרים)פשוטות

מאד עוזר לגלות מה בדיוק מטריד אותך. הרבה פעמים זו פשוט נקודה שבה יש לך חוסר בהירות.

אבל בגלל שלא עצרת לברר מה שם לא ברור – נשארת עם תחושה כללית מטרידה שגורמת לך לא לגשת לכל המשימה כולה.

 

עוד דוגמא סיפר לנו גיל:

גיל החליט להרים טלפון לכמה מקומות שחיפשו אדם עם הכישורים המדוייקים שיש לו.

הוא ידע שהוא מתאים למה שהם מחפשים, אבל היה לו קשה לממש את ההחלטה ולהתקשר.

בכל פעם שחשב על כך הוא הרגיש חששות וחוסר מנוחה.

לאחר ששאל את עצמו את השאלות הללו הוא הבין שמה שהטריד אותו היה – איך להתחיל את השיחה ואיך להציג את העניין. הוא התייעץ עם חבר בעל נסיון, והכין כמה מילים להתחלת השיחה. עכשיו הרגיש נוח לגשת למשימה.

לפעמים יש משהו ספציפי שקשה לך להתמודד איתו, או משהו שמפחיד אותך לעשות – במקרים כאלה אפשר לקבל עזרה או עצה מחבר, או אפילו להעזר באנשים שזה המקצוע שלהם – להתעסק עם נושאים כאלה בדיוק (האם כך נבראו רואי החשבון?).

בדרך כלל יתברר שפרוייקט שלם נתקע בגלל אבן קטנה ומטרידה אחת. או כמו שאמר המשורר: "הכל בגלל מסמר קטן…".

 

 

אז לסיכום…

אם יש משימה שמטרידה ומציקה לך, ואינך מצליח לגשת אליה:

כדאי:

1) לזהות את מיקום הבעיה – מתי בדיוק מתעורר חוסר הנוחות?

2) לזהות את הסיבה – מה גורם לך חוסר נוחות?

3) לשנות את המצב ולטפל בנקודה המטרידה.

השארת תגובה