מה מכביד עליך?

להשאיר מאחור"עשרים שנים מהיום תהיו מאוכזבים יותר מהדברים שלא עשיתם מאשר מהדברים שעשיתם.

השליכו את החבלים, הפליגו הרחק מהנמל הבטוח.

תפסו את הרוחות במפרשיכם. חפשו. חילמו. גלו."

(מארק טוויין. תרגום חופשי).


הסתיו כבר כאן, עם עלים נושרים ורוחות קרירות.

וזהו זמן של השלה, של ניקוי, של שחרור, של הכנה לקראת מחזור חיים נוסף בטבע.

אצל היהודים – יום כיפור בפתח – וזו הזדמנות להביא את העקרון היפה הזה של שלכת גם אל החיים שלנו.


הרגליים שלנו יודעות את זה – כדי לעשות את הצעד הבא הרגל חייבת לעזוב את המקום בו עמדה בצעד הקודם.

גם אם זה היה מקום מצויין, בטוח, יציב – הגיע הזמן ללכת הלאה, ולחפש מקום חדש לדרוך בו.


התנועה היא בטבעינו.

להניח לדברים מאחור, ולהמשיך.


ולמרות זאת, אנשים רבים חוששים לעשות את הצעד הבא, חוששים להתחייב, חוששים לשנות, חוששים להפסיד.

הפחד מהלא ידוע הוא פחד מובן מאד. הרי השינוי עשוי להיות מסוכן, עשוי להיות בו הפסד, או כאב.

אבל הרבה פעמים גם המקום בו נמצאים הוא מכאיב או קשה (אך כאב מוכר הוא מפחיד פחות מן הכאב של הלא ידוע…).

 

התוצאה היא שבמקרים רבים אנשים בוחרים לא לשנות דבר על מנת שלא להתאכזב – ובכך דנים את עצמם לאכזבה מובנית. אכזבה בלתי נמנעת וכרונית שנובעת מפסיביות. מחוסר תנועה. מהפחד לעשות צעד ולטעות, לשגות, להפגע, או להכשל.


הטכנולוגיה נתנה בידינו כלים שמאפשרים לנו להשאר בכסא, וכל העולם מגיע כביכול אל קצות אצבעותנו. אפשר לבקר בארצות רחוקות בלי לזוז מהספה בבית. אין בכך כל סכנה.

הקלות הזו גם גורמת לחולשה, לפחד, בגלל שחוזק אמיתי נוצר מתוך התמודדות עם החיים עצמם (ממש כמו שריר במכון כושר).


לסלוח – פירושו לוותר על אחיזה נוחה בכעס.

לבחור – פירושו לוותר על אחיזה נוחה במוכר.

לנסות – פירושו לוותר על אחיזה נוחה בבטוח.


אך אילו חיים יהיו לנו בלי היכולת הזו להשיל את מה שלא נחוץ כדי לאפשר לחיים החדשים והרעננים להגיע, לאפשרויות חדשות להוולד?


ונכון. זה לא קל לשחרר.

מה שאנחנו אוחזים בו – מגדיר אותנו. נותן לנו זהות.

אפילו אם זה כעס. אפילו אם זה כאב.

(הרי יש יתרונות מסויימים אפילו באחיזה בכאבים ובכעסים שלנו. בהרבה מקרים יש משהו להרוויח מהם – סוג של כוח. סוג של "להרגיש צודקים").


זה מעניין שאפילו פיסית – צריך ללמוד לשחרר.

תינוקות זעירים מסוגלים לתפוס בידיהם חפץ, הם לא צריכים ללמוד להחזיק.

אבל עליהם ללמוד לשחרר (והמראה של תינוק שמנסה לעזוב משחק ולא מצליח, עד שהוא לומד לפתוח את האצבעות, הוא מרתק).


אז הנה כמה שאלות עבורך לימים אלה של שלכת, של שחרור והכנה לשלב הבא:

באילו דברים יש לך אחיזה? ומה מהם היית רוצה לשחרר?

מה כבר לא משרת אותך יותר, והגיע הזמן לשלב הבא?

מה כדאי להשיל – כדי שמשהו חדש יוכל לקרות?


ואפשר גם לשאול בכיוון "הפוך":

מה הדבר החדש שהיית ר

וצה שיצטרף לחייך? ומה צריך להשיל ולשחרר כדי שזה יקרה?


2 תגובות
  1. חרות הגב

    יפה מאוד. חשוב ומומלץ. תודה רבה!

השארת תגובה