זה לא רע… אבל זה לא זה.

זה לא זה. במיקוד דינמי אנחנו מתעסקים בקבלת החלטות.

ואם לאמר את האמת – אחד הדברים שמביא לנו פרנסה זה

הקושי של אנשים להיות "שלמים" עם זה.


להיות שלמים.

נו. מה נאמר?

הוא חזק הצורך הזה, הדחף הזה,

להרגיש שלם עם עצמך.


אנשים מחפשים תיקון.

אנשים מחפשים חיבור.

הם לא רוצים להרגיש "קרועים" או "חצויים"…


וזה כואב – כשלא שלמים.

והתחושה: שאף אחד לא מבין.


מגיעה לסדנה אופיר. אשה צעירה ונאה.

היא לבושה במיטב האופנה.

היא עובדת בעסק של המשפחה. מתפרנסת יפה.

יש לה בית מטופח ואין ממש דאגות כלכליות.

היא למדה כבר עשרות קורסים והשתתפה בסדנאות.

היא משקיעה בעצמה ובהתפתחות שלה כבר שנים,

כסף, זמן ומאמץ.

היא מלאה בכלים כדי ליצור לעצמה חיים טובים.

אבל היא לא שלמה. היא רוצה משהו אחר.

רוצה להיות עצמה. להיות עצמאית. להיות מועילה באמת.


ומכרים, וחברים מסתכלים עליה ואומרים לה:

מה זה הפינוק הזה?

מה לא מספיק מה שיש לך?

אנשים נקרעים כדי להשיג את מה שיש לך.

אני לא הייתי מוותר/ת על כל זה. את כבר לא ילדה קטנה.


ועדיין היא לא שלמה עם זה.

כן. קשה לה ללכת על החלום שלה. מפחיד.

אבל קשה לה גם להשאר במקום.

כי למרות שזה לא רע.

זה לא זה.


אוי. ה- "זה" הזה.

כל תא בתוכה פשוט זועק שזה יהיה כבר זה.

היא יודעת. היא חייבת שזה יהיה זה.

עם נקודה אחריו.

זה.


אחת התופעות המדהימות בסדנאות

(זו תופעה שבשבילה אנחנו במיקוד דינמי

עובדים עד השעות הקטנות,

נוסעים למקומות רחוקים לפגוש אנשים,

קמים בשעות לא סבירות בבוקר

ובאופן כללי מתאמצים) –

זו התופעה של

"בינגו!"

"גונג!"

"יש!"

התחושה הזו כשהמנורה מעל הראש נדלקת.

כשפתאום מבינים.

כשרואים את הדרך.

וזה ברור כל כך, ופשוט.

ואין שום צורך במאבק.

כי אי אפשר לחכות כבר.

כי יודעים. ורוצים ללכת על זה.

כי זה זה.


אבל מה מאפשר את זה?

איך מגיעים לגונג הזה, איך להרגיש שלמים עם זה?

טוב. זו כבר שאלה גדולה.

גדולה מאד. כמעט ברמה של אלכימיה.


אבל אפשר להתחיל בעקרון אחד חשוב:

אנחנו יצורים מורכבים.

ויש בנו הרבה מאד חלקים, הרבה קולות.

החשיבה שלנו, והרגשות שלנו,

ההסטוריה המשפחתית, וההרגלים שלנו,

תחושות הבטן, והאגו, ועוד הרבה מאד חלקים

שמושכים, דוחפים, מבקשים, צועקים, רעבים,

לוחשים, כואבים, דורשים, ורוצים עוד.

ולא תמיד הם רוצים את אותו הדבר.


הגונג מצלצל כשמצליחים להגיע לנקודה שבה

הקולות האלה כולם חיים יחד ושרים בהרמוניה:

הגונג מצלצל כשהם כולם רוצים ביחד. לאותו כיוון.


ואז מרגישים שלמים עם זה.

אחד הדברים שמרגיזים אותנו

(יש כמה כאלה, למרות שאנחנו נראים אנשים רגועים)

זה שלא מלמדים את זה בגן ובבית הספר.

שזה לא חלק מהחינוך הרגיל.

ומה שצריך היה ללמד הוא:

שהתחושה הזאת, של לא להיות שלמים עם משהו

זה משהו שלא כדאי לחיות איתו,

שלא חייבים להשלים איתו.


כשיש תחושה כזו, היא באה לסמן

שיש צורך שלא נענה עדיין

ושכדאי לחפש פתרון.


אם יש לך תחושה כזו: שזה פשוט לא זה.

אם יש בך חוסר מנוחה  שלא מניח לך:

זה הזמן לחפש, לבדוק, לנסות, לחקור את העניין!

זה הזמן לא לוותר לעצמך.


משהו מהחלקים שבך לא מקבל את מה שהוא צריך.

והמאמץ שווה את זה.


באחת מסדנאות תרמיקה שלנו מצאה

אחת המשתתפות את הכיוון שלה,

והתחושה, היא אמרה, התחושה!

התחושה היתה בכל הגוף.

כאילו הורידו לה מהכתפיים שלושה עשר טון.

והאנרגיה! תוך יומיים היא מצאה עבודה,

נרשמה ללימודים בתחום.

תוך יומיים. אחרי שנתיים של התלבטות.


אז כאן מחכה עוד רמז:

כשיש תשובה טובה מרגישים את זה.

מרגישים את זה בגוף.

כשעדיין אין תשובה: מרגישים את זה.

ואז – כנראה מה שכדאי לעשות –

זה למצוא עוד דרכים לחפש, לחקור, לנסות ולהבין –

כדי שתגיע תשובה טובה.

כזאת שמרגישה טוב.


אז לסיכום:

1 – חשוב לזכור שיש בנו הרבה קולות וחלקים,

ושתשובה טובה היא כזו שתגייס את כולם לכיוון אחד.


2- כשזה לא זה – זה אומר שכדאי להמשיך לחפש.


3- הגוף הוא כלי טוב כדי להרגיש –

כשזה זה – מרגישים שזה זה. וכשלא מרגישים –

כנראה שעדיין יש דרך לעשות. אולי הפתרון עוד לא אפוי.


————————————————————————————

רוצה לטעום עוד? ביום ששי ה- 12.10.2012 תתקיים הסדנה להחליט מתוך הגוף –

סדנה שבה נלמד טכניקות מהירות ועוצמתיות לקבלת החלטות דרך הקשבה לגוף ולאינטואיציה.

אלה כלים שעשויים ללמד אותך דברים מפתיעים על ההתלבטות שלך (אם יש כזאת שמעסיקה אותך).

לפרטים על הסדנה ולהרשמה – פשוט ללחוץ כאן.

השארת תגובה