למה קשה להגיד: "אני רוצה את זה!", ומה אפשר לעשות לגבי זה? [תרגיל]

זה חשוב לעשות מישהו שמח. זה חשוב להתחיל עם עצמך.

כשמסתכלים על ילדים קטנים יש דבר אחד בולט מאד:

אין להם בעיה להגיד "אני רוצה את זה!".

הם אומרים את זה בבטחון עצום. עם חזה זקוף.

וכשהם לא מקבלים "את זה", הם יבקשו שוב. הם יתעקשו.

הם לא מתביישים לרצות משהו.

(גם חתולים לא).

אבל אנשים מבוגרים (ובמיוחד נשים. פולניות. 🙂 ובעצם הרבה מאתנו.) מתקשים להגיד:

אני רוצה את זה.

וזה גורם קושי בלקבל החלטות.


כי אם לא ברור מה רוצים – איך אפשר ללכת על "זה" עם אנרגיה?

איך אפשר להשקיע את מה שצריך, ואיך אפשר לוותר על דברים אחרים?

כל עוד לא ברור מה רוצים – מאד מאד קשה לקבל החלטה.


הבעיה היא שלהרבה אנשים קשה מאד לזהות מה רוצים.


קודם כל – יש שפע של אפשרויות.

הכל נראה נוצץ, מבריק, מבטיח, יוקרתי, מעניין.

איך בכלל בוחרים ומוותרים על משהו?

העניין הוא שגורמים לנו לחשוב שמה שנוצץ מתאים לכולם.

ויש לא מעט אנשים שבוחרים כיוון "נוצץ" שבעצם מתאים

מאד – אבל למישהו אחר.


בעיה שניה – מישהו שואל אותנו אם אנחנו רוצים לשבת בכתה?

לעשות את שיעורי הבית?

לאורך שנים ארוכות לא מאמנים אותנו להקשיב למה שאנחנו רוצים.

וגם אם יש דברים שיש לגביהם בחירה – הם מועטים מאד.

לעומת זאת – כשאנחנו מעיזים לפעמים לעשות מה שאנחנו רוצים,

המחיר בהרבה מקרים יהיה עונש.

ועם השנים נוצרת משוואה:

לעשות מה שאני רוצה = לקבל עונש.


מאד מעודד. נכון?


בעיה שלישית – אנחנו מתאמנים בפשרות. בלהסתפק בכמעט.

אומרים לנו שזה בסדר. שזה מעולה! להתפשר.

שלא באמת אפשר למצוא את מה שנכון לנו.

שזה פינוק.

שזה חלום ילדותי.

שזה נאיבי.

המון מילים מחלישות, שגורמות לנו לוותר עוד לפני שיצאנו לדרך.

סתם. בלי שום סיבה אמיתית.


בעיה רביעית – מנטליות בוחן הפתע.

כמעט בכל שלב במערכת החינוך מצפים מהתלמידים

שיתנו את כל התשובות הנכונות מיד. בבוחן.

גורמים לכך שרובנו מפחדים מאד לעשות טעויות.

ציון גרוע בבוחן אומר שאנחנו גרועים לא?

וזה פחד נורא:

לעשות פאדיחות.

לצאת פראיירים.

להראות לא טוב.

וזה גורם לכך שאנחנו לא מנסים.

גם אם האפשרות שמתאימה לנו


אז רוב האנשים חיים במרחק צעד אחד ממה שהם רוצים.

אבל הם אף פעם לא יגיעו.


זה מזכיר את הסיפור על הפילים הגדולים שחיים בהודו:

יש אנשים שמגדלים פילים בהודו, וכשמסתובבים שם

רואים לפעמים פיל גדול קשור בחבל דק מאד, ממש חוט,

לאיזו יתד קטנה, ואינו מנסה להשתחרר.

מה שקרה הוא שכשהפיל היה פילון קטן, הוא ניסה למשוך

בחבל הזה, אך החבל היה חזק מספיק והוא לא נקרע.

והפיל – ויתר. ועכשיו, כשהוא בוגר, הוא בכלל לא מנסה

למשוך בחבל. הוא מאמין שאין טעם. כשבעצם –

משיכה קטנה שלו תקרע את החבל ותשחרר אותו ללא כל ספק.


והנה תרגיל קטן כדי להתחיל להיות קשובים למה שאתם רוצים:

בכל מפגש היום, בכל שיחה נסו לעצור רגע ולזהות:

מה אתם רוצים?

מה אתם רוצים מהאדם הזה שאתם מדברים איתו?

מה אתם רוצים לעשות כאן עכשיו?

מה המטרה של המפגש? היציאה לקניות? השיחה?


הרבה פעמים קל יותר להתחיל דווקא מהצד השני:

במקום להקשיב למה שהאדם השני אומר –

שאלו את עצמכם: מה הוא בעצם רוצה?


לדוגמא: אם אמא אומרת לכם:

"אף פעם אין לך זמן בשבילי!"

זה יכול להיות מרגיז. מה היא מתקיפה?!

למה תמיד יש לה טענות?

אבל אולי בעצם מה שהיא רוצה זה תשומת לב?

או זמן איכות משותף?

כשמבינים את זה קל יותר להגיב בצורה חיובית ומקדמת.


לאחר כמה ימים של התבוננות באחרים, יותר קל

להתחיל לזהות גם על עצמנו – מה אנחנו רוצים.

וכשמתחילים להבין מה רוצים – קל יותר לקבל החלטות.


_______________________________________________________


הזדמנות מיוחדת מאד! ב- 30 לחודש תתקיים סדנה:

איך להפסיק לוותר על עצמך וללכת אחרי הלב?

סדנה שבה נפתח כלים מעולים כדי לקבל החלטה ולהרגיש שלמים ללכת עליה.

לכל הפרטים פשוט ללחוץ כאן!

השארת תגובה